נועם ירושלמי על חגיגה ג׳:ד׳

4 שם ה"ד ר' סימון בשם ריב"ל בן דרום שאמר מגליל הבאתיה נאמן צ"ל שאמר מדרום הבאתיה נאמן ובן גליל שאמר מדרום הבאתיה אינו נאמן ר' ירמי' סבר מימר בתרומה שנעשה ע"ג קודש הא ע"ג עצמה לא א"ר יוסה ואפי' נעשית ע"ג עצמה:

5 ונראה לי דפליגי על הא דתנן ובשעת הגיתות והבדים אף על התרומה אם האמינוהו על התרומה שיהא הטהרה אצל קודש ג"כ או שדוקא אם אומר ששמרה על טהרת הקודם וכמו דאמרינן בחולין דף ל"ה מתיב רמי בר חמי שלישי שני לקודש ואין כו' א"ל הנח לתרומה שטהרתו טומאה היא אצל קודש ומנא תימרא דתנן בגדי ע"ה מדרס לפרושין בגדי פרושין מדרס לאוכלי תרומה בגדי אוכלי תרומה מדרס לקודש אמר רבא מדרסות קא אמרת שאני מדרסות שמא תשב עליהן אשתו נדה אבל בפירי לא אמרינן ור' יצחק בפירי נמי אמר מתיב ר' ירמי' מדיפתי ומי אמרינן בפרי והתנן אם אמר הפרשתי לתוכה רביעית קודש נאמן ולא קא מטמא לי' תרומה לקודש ואי אמרה טהרתה טומאה אצל קודש תיטמא לי' תרומה לקודש א"ל טומאה בחיבורין קא אמרת טומאה בחיבורין שאני דמיגו דמהימן אקודש מהימן נמי אתרומה וכתבו התוס' וא"ת שאני הכא ששמרה על טהרת הקודש וממה נפשך כיון דמהימנת לי' אקודש מהימן נמי אתרומה ויש לומר כיון דתרומת חבר נמי מטמא קודש משום דטהרתה טומאה אצל קודש נא שייך הכא להימני' לעם הארץ כו':

6 וע"ז אומר ר' ירמי' סבר בתרומה שנעשית ע"ג קודש הא על גבי עצמה נא פי' אפילו בשעת הגיתות דכיון דתרומת חברנמי מטמא קודם משום דטהרתה טומאה היא אצל קודש ע"כ מטמא את הקודש אפי' בשעת הגיתות והבדים אלא דווקא בתרומה שנעשית ע"ג קודם הא על גב עצמה לא א"ר יוסי אפי' נעשית ע"ג עצמה משום דסובר דדווקא בגדי אוכלי תרומה מדרס לקודש וכמו דאמרינן שם אמר רבא מדרסות קא אמרת שאני מדרסות שמא תשב עליהן אשתו נדה אבל בפירי לא אמרינן ולקמן יתבאר עוד בזה. מתניתא פליגא על ר' יוסי צריך לעמוד עליהן עד שיטבילו. וא"כ משמע דדווקא אם נעשה על טהרת הקודש ומשני פתר לה שלא בשעת הבד כו':

7 שם נגעו בו טהרות בשעת הגיתות והבדי' הטהרות טהורו' עברו הגיתות והבדים הטהרות טמאות ויש כלי חרס משהוא מיטהר חוזר ומיטמא ולית כל אילין מילייא כן אלא כיני נגעו בו טהרו' קודם לגיתות ולבדים הטהרות טהורו' ויש כלי חרס משהוא מיטמא חוזר ומיטהר ועי' ק"ע שפי' ואין כל הדברים האילו כן ואיפשר לומר דקאמר ולית כל אילין מילייא כן פי' בתמיה והוא דהא אמרינן בריש פירקין בירושלמי ר' יוחנן בשם ר' בניי' עשו משקה בית צביעה כמשקה בית מטבחי' כו' וכא משקה בית צביעה טהורין במקומן וטמאים במקום אחר ר' סימון בשם ריב"ל משקה בית מטבחי' שיצא לחוץ נטמא והא תנן משקה בי מטבחי' שיצאו לחוץ בקדושתן הן א"ר יוסי קיימא ר' סימון כו' כשיצאו וחזרו נטמא משקה העליון והי' שותת ויורד חד אמר במקומו טהור וירד למטן טמא וחורנה אמר הואיל ובא מכח טהרה טהור והוא דלא כשיט' הש"ס דילן בפסחים ד' י"ז משקה בי מטבחיי' שנטמאו בפנים והוציאו לחוץ טהורין נטמאו בחוץ והכניסם בפנים טמאין איני והאמר ריב"ל משקה בי מטבחי' לא אמרו אלא במקומן מאי לאו למעוטי נטמאו בפני' והוציאו לחוץ לא למעוטי נטמאו בחוץ והכניסן לפנים והא במקומו קאמר ה"ק לא אמרו דכן אלא שנטמאו במקומן וע"ז אומר ולית כל אילין מילייא כן דבבית הצביעה טהורים והם טהורים במקומן וטמאים במקום אחר וכן במשקי' בי מטבחי' וע"ז אומ' על שאומר ויש כלי חרס משהוא מיטהר חוזר ומיטמא ע"ז אומר ולית כל אילין מילייא כן או שהוא כמו דאמרינן בסוף חגיגה משעבר הרגל היו מעבירין על טהרת העזרה אלמא דאם עבר הרגל אעפ"י שברגל הי' טהור אעפ"כ מעבירין על טהרת העזרה. ע"ז אומר ולית כל אילין מילי' כן פי' בתמיה דמצינו כיוצא בזה כו' א"ר יוחנן קישות וקירי' כו' ועם הארץ מומרין כו' עם הארץ דתני עם הארץ שנתנה להיות חבר והי' לו טהרות ואמר בברי לי שיעשו בטהרה בזמן שנעשו על גב עצמו טהורות לו וטמאות לאחרים על גבי אחרים טמאות בין לו בין לאחרים ר"ע אומר אם טהורות לו יהיו טהורות לאחרים אם טמאות לאחרים יהיו טמאות לו ר' יוחנן אמר חומרין טמאות בין לו בין לאחרים א"ר ינאי הרובין היו אומרים בתרומה שנעשית ע"ג הקודש הא ע"ג עצמה לא ואני אומר ואפי' ע"ג עצמה ואתי דר' יוסי כר' ינאי ודר' ירמי' כרובין פי' דפליגי אליבא דת"ק דאמר דעם הארץ שנתמנה להיות חבר והי' לו טהרות ואמר בברי לי שנעשו בטהרה בזמן שנעשו ע"ג עצמה טהורות לו וטהורות לאחרים וע"ז אומר הרובין היו אומרים בתרומה שנעשית ע"ג קודש הא היא עצמה לא והוא כמו שביארתי תחילה וכמו שכתבו התוס' בחולין דף ל"ה בד"ה תטמא תרומה לקודש כו' דכיון דתרומת חבר נמי מטמא קודש משום דטהרתה טומאה אצל קודש לא שייך הכא להימני' לעם הארץ כו' וע"כ אומר דאף דעם הארץ שנתמנה להיות חבר ואומר בברי לי שנעשו בטהרות בזמן שנעשו ע"ג עצמו טהורות לו וטמאות לאחרים היינו דווקא אם אמר שנעשה התרומה ע"ג קודש אבל אם לא אמר שנעשה ע"ג קודש א"כ אעפ"י שנאמן אפ"ה כיון דתרומות חבר אמרינן שטהרתה טומאה אצל קודש א"כ איך יהא נאמן יותר מחבר ע"כ בעינן דווקא בתרומה שנעשית ע"ג הקודש ואני אומר אף ע"ג עצמה והוא כמו דאמרינן בחולין דף ל"ה דהא אמרינן בגדי אוכלי תרומה מדרס לקודש היינו דווקא בבגדי אוכלי תרומה וכמו שאומר מדרסות קא אמרת שאני מדרסות שמא תשב עליהן אשתו נדה אבל בפירי לא אמרינן וע"כ אומר ר' ינאי ואני אומר ואפי' נעשית ע"ג עצמה דבפירי לא אמרינן שטהרתה טומאה היא אצל קודש:

8 וע"ז אומר אתי דר' יוסי כר' ינאי פי' ר' יוסי דאמר על הא דתנן ובשעת הגיתות והבדים אף על התרומה ואמר ר' יוסי ואפי' נעשית ע"ג עצמה והוא משום דבפרי לא אמרינן שתהא טהרתה טומאה אצל קודש וע"כ אמר אפי' נעשית ע"ג עצמה והוא כר' ינאי דאמר בע"ה שנתמנה להיות חבר דבזמן שנעשו ע"ג עצמה טהורות לו היינו אפילו שנעשית ע"ג עצמה ודר' ירמי' כרובין פי' ר' ירמי' דאמר על מתניתין דהמן דבזמן הגיתות והבדים נאמן דדווקא בשנעשה ע"ג הקודש אבל אם לא נעשה ע"ג הקודש לא מהני לקודש משום שטהרתה טומאה אצל קודש ואפילו בפרי נמי אתי כרובין פי' דאמרו בעם הארץ שנתמנה להיות חבר פי' דדווקא בתרומה שנעשית ע"ג קודש אבל אם נעשית ע"ג תרומה לא מהני משום שהתרומה טהרתה טומאה היא אצל קודש וא"כ לא עדיף מתרומה של חבר וכמו שהבאתי התוספות חולין דף ל"ה

9 ובזה יתבאר הא שאומר שם אם אמר לו הפרשתי לתוכה רביעית קודש ואין אחר שהוא נאמן על הקודם נאמן על התרומ'. והנה המפרשים פירשו שהוא ענין בפני עצמו אבל לפי מה שפירשתי הוא קושי' על ר' ירמי' והרובים שאמרו דאפי' בתרומה בפירי נמי אמרינן שטהרתה טומאה אצל קודש וא"כ לא עדיף מתרומה של חבר וע"ז מקשה מהא דתנן אם אמר הפרשתי לתוכה רביעית קודש נאמן והוא כמו דאמרינן בחולין דף ל"ה מתיב ר' ירמי' מדיפתי ומי אמרינן בפרי והא תנן ואם אמר הפרשתי לתוכה רביעית קודש נאמן פי' וא"כ מאי מהני לקודש כיון דאפי' בתרומה של חבר טהרתה טומאה אצל הקודש וכמו שכתבו התוס' וע"ז משני בירו' מאחר שהוא נאמן על הקודם נאמן נמי על התרומה ופי' שהוא כמו דמשני שם בחולין א"ל טומאה בחיבורין קאמרת טומאה בחיבורין שאני דמיגו דמהימן אקודש מהימן נמי אתרומה. וע"ז אומר בירושלמי מאחר שהוא נאמן על הקודש נאמן על התרומה דכיון שהוא בחיבורין ע"כ מדהימן אקודש מהימן נמי אתרומה:

10 שם כדי יין וכדי שמן המדומעות. א"ר יוסי ב"ר בון אלו שקודחין בהן את הדמע וכתב הק"ע קנקנים שמכניסין בהם את המדומע כן כתב הרמב"ם בפי' המשנה ולי נראה דאיפשר לומר במה שהקשה הט"א על הא דתנן ואם אמר הפרשתי לתוכה רביעית קודש נאמן נמי על תרומה משום מיגו והאיך יאכלנו הכהן הא מעורב בתוכו קודש וי"ל כשאומר בשעת הגיתות רביעית שאני עתיד להפריש לאחר זמן הרי הוא קודש מהשתא ומתני' כמ"ד יש ברירה עוד תירץ שם דמיירי בשיחדו לקודש כו' ואיפשר דהוי קשי' להירושלמי נמי על הא דתנן כדי יין וכדי שמן המדומעות וכמו שפירשו דאיכא חולין וקודש ותרומה וא"כ איך יאכל התרומה. ועיי"ש בט"א במה שהביא מזבחים דאין מביאין מנחות ונסכים מן המדומע משום דבעינן ממשקה ישראל מן המותר לישראל ופירש"י אעפ"י שמותר לכהנים בעינן מותר לכל ישראל דכתיב מן משקה מן המותר לישראל והמדומעות משמע להירושלמי שיש בתוכו תרומה וקודש ולא בשיחדו לקודש וע"ז אומר ר"י בר בון אלו שקודחין בהן את הדמע. ואיפשר לומר שהוא כמו דאמרינן בזבחים ד' כ"ב בקודח מתוכו ופירש"י קודח דופנו של כיור ותוחב בתוכו כלי קטן ומקצתו לחוץ כו' אבל באפי נפשיה בעינן שיעור ארבע כהנים וכן אמרינן לקמן אמר רב פפא אם קדח בו רביעית מטבילין בו מחטין וצינורות ופירש"י אם קדח רביעית בדופן המקוה כו' וע"ז אומר ר' יוסי ב"ר בון בקודח מתוכו פי' שים כלי בפני עצמו בתוך כלי זה. וא"כ אינו מתערב אעפ"כ נאמנים כיון דמהימן אקודש מהימן נמי אתרומה: